פסק-דין בתיק ת"א 69851-07

תביעה לסילוק יד.

פתח דבר

1.         התובעת הינה הבעלים של המקרקעין והנכס הבנוי על המקרקעין ברח' קדם 88, תל אביב יפו, גוש 7031 חלקה 15 (להלן - המקרקעין). ביום 4/9/1966 נכרת חוזה שכירות בין התובעת ובין אגבריה אחמד, בעלה המנוח של הנתבעת 1 (להלן - החוזה או חוזה השכירות). על פי החוזה שכר המנוח מהתובעת דירה בת שני חדרים ומטבח אשר בנויה על המקרקעין (להלן - הדירה). בתום תקופת השכירות המשיך המנוח להחזיק בדירה כדייר מוגן. כיום, מחזיקה בדירה הנתבעת 1. הנתבעים 2 ו-3 הם בתה וחתנה של הנתבעת 1, בהתאמה, והם מתגוררים בסמוך לנתבעת. השטחים התפוסים בידי הנתבעים מסומנים בתרשים אשר צורף לכתב התביעה כנספח ב'. (להלן - התרשים).

התביעה

2.         לפני למעלה משבע שנים פלשו הנתבעים ליחידת דיור צמודה לדירה (להלן - היחידה הפלושה) והם מחזיקים בה שלא כדין, ללא רשות התובעת, ומבלי לקבל את הסכמתה. הנתבעים אינם משלמים לתובעת עבור החזקתם ביחידה הפלושה. הנתבעים בנו בשטח הצמוד לדירה תוספת בנייה, ללא הסכמת התובעת וללא היתר כדין, תוך פלישה לשטח שבבעלות התובעת. (הדירה מסומנת בתרשים בצבע צהוב. היחידה הפלושה מסומנת בתרשים בצבע ורוד. תוספת הבניה מסומנת בתרשים בצבע כחול). התובעת מבקשת לפנות את הנתבעים מהדירה, מהיחידה הפלושה ומתוספת הבניה. התובעת זכאית לדמי שימוש ראויים ביחידה הפלושה ובתוספת הבנייה, אך הואיל ותביעה זו עדיין לא התגבשה במלואה מבקשת התובעת היתר לפיצול סעדים כך שהתביעה הכספית תתברר בנפרד מתביעת הפינוי.

ההגנה

3.         הנתבעת 1 והנתבעים 2-3 התגוננו בנפרד.

4.         הנתבעת 1 טוענת כי בינה ובין הנתבעים 2-3 קיים סכסוך משפחתי, אשר גרם לניתוק היחסים ביניהם. הנתבעת 1, ילידת שנת 1929, ובעלה שכרו מהתובעת בית מגורים צמוד קרקע ובו שני חדרי מגורים גדולים, מטבח חדרי שירותים ומרפסות. הנתבעת 1 לא פלשה ליחידות סמוכות ולא בנתה במקרקעין. הנתבעת 1 מחזיקה כדיירת מוגנת בבית המגורים ששכרה מהתובעת יחד עם בעלה, ומשלמת לתובעת את דמי השכירות כסדרם. יחד עם הנתבעת 1 מתגוררת בת בשם סוניה. התרשים המצורף לכתב התביעה אינו חלק מחוזה השכירות והוא נערך שנים רבות לאחר חתימת החוזה. הנתבעת ובעלה המנוח לא ביצעו תוספות בנייה למושכר. עבודות בנייה שנעשו על ידם במהלך השנים נדרשו עקב הכרזת המבנה כמבנה מסוכן, ולא היו כרוכות בפלישה לשטחים של התובעת.

5.         הנתבעים 2-3 טוענים כי חוזה השכירות התייחס לבית ערבי גדול עם חצר גדולה כאשר המטבח והשירותים היו מחוץ לדירה וכל השטח היה מגודר ומותחם בשימוש בלעדי של המנוח ושל המשפחה. התשריט המצורף לכתב התביעה אינו משקף את המצב שהיה בעת כריתת החוזה. הנתבעים לא חרגו מעבר לגבולות הבית ששכרו מהתובעת אלא שהשכנים שהיו להם חלקים משותפים בחלקה פינו את בתיהם כך שהשטחים המשותפים נותרו בחזקתם הבלעדית של הנתבעים (סע' 9 לכתב ההגנה). התובעת מעולם לא דרשה תשלום כלשהו מעבר לדמי השכירות ששולמו עבור הדירה. התנהלות התובעת מקימה לנתבעים טענה של התיישנות, שיהוי ומניעות. התובעת ידעה על ההשקעות והשיפוצים שמקיימים הנתבעים במקרקעין והמשיכה לקבל דמי שכירות מבלי להביע כל התנגדות. הנתבעים טוענים להתיישנות, ולחילופין להיותם בני רשות בלתי הדירה במקרקעין. הנתבעים השקיעו בהכשרת המקרקעין למגורים סך של 150,000 ש"ח, בהסתמך על הסכמת התובעת לשהייתם במקרקעין. לחילופי חילופין מבקשים הנתבעים 2-3 להתנות את פינוים מהמקרקעין בפיצוי עבור השקעותיהם במקרקעין. עוד טוענים הנתבעים 2-3 כי הם זכאים שהתובעת תמכור להם את זכויותיה במקרקעין בפטור ממכרז, מחמת השקעותיהם במקרקעין אשר נעשו בהסכמת התובעת, וישיבתם במקרקעין משך תקופה העולה על 10 שנים. הנתבעים 2-3 שניהם ילדים לשפחות מרובות ילדים ודלות אמצעים אשר הוכרו על ידי משרד השיכון כזכאים לסיוע בדיור.

ראיות הצדדים

6.         מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר אליאס פאנוס, עובד התובעת (להלן - תצהיר פאנוס). לתצהיר צורפו מסמכים שונים מתיק הנכס שבידי התובעת, ובהם מסמכים המעידים על הליכים שננקטו על ידי התובעת בקשר עם זכויות החזקה במקרקעין.

7.         מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהיר של הנתבעת עצמה, ואליו צורפו מסמכים רפואיים, ומסמך המעיד על מצב הנכס בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. בנוסף, הוגש תצהיר של הבת סוניה, אשר מתגוררת עם הנתבעת 1.

8.         מטעם הנתבעים 2-3 הוגש תצהירה של הנתבעת 2.

דיון

9.         אלה השאלות העומדות להכרעה:

(1)        האם קמה עילת פינוי נגד הנתבעת 1, מהדירה או מחלק אחר של המקרקעין?

(2)        האם קמה עילת פינוי נגד הנתבעים 2-3?

(3)        האם יש להתנות את פינוי הנתבעים 2-3 בתשלום?

הממצאים העובדתיים